על הנאום
מאות חברי קונגרס וסנאטורים אמריקנים קמו והריעו אתמול לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שאחרי שבועות של מחלוקת נשא נאום תקיף ובלתי מתפשר נגד ההסכם המתגבש עם איראן בנושא הגרעין.
עקבתי בדריכות אחר נאומו של נתניה בקונגרס האמריקאי, ואודה על האמת שאינני מחסידיו וגם לא אצביע בשבילו וזאת בגלל התנהלותו וחוסר נכונותו להתקדם לקראת כל הסכם, אך הנאום שנתן בפני העם האמריקאי והישראלי ,טוב שנערך והתקיים מאשר לא, ואנו צריכים להודות לנתניהו על תעוזתו ונחישותו שהלך עם זה עד הסוף.
אם נשים בצד את מערכת הבחירות, זה מאד מחמם את הלב לצפות בבית המחוקקים החשוב בעולם נעמד על רגליו ומריע למנהיג ישראלי זה היה נאום מצוין ללא ספק.
לולא הנאום של נתניהו ,לא הייתה עולה ביתר שאת האיום הגרעיני האירני על סדר היום הציבורי והבין לאומי , שלכל הדעות מסכנת את העולם ואת ישראל.
הבעיות בהסכם המתגבש
וממה מודאג אזרח פשוט כמוני, שאין לו מידע על ההסכם המתהווה אך ניזון מדיווחים ופרסומים בתקשורת העולמית והישראלית:
הפיקוח-מי יתקע כף לידינו, שאירן שהתגלתה לא אחת בעבר הרחוק והקרוב בתחבולותיה,נכלולליה שקריה ורמאותיותיה , שהיא תקיים את הכתוב בהסכם ולא תעשיר אורניום ולא תגיע לפצצת אטום.גם כעת היא לא מסכימה לפיקוח הרמטי ולא בכל המקומות באירן.
הרצון והמטרה- אירן שואפת בכל מאודה לנשק גרעיני,לא חס וחלילה למטרות שלום,אלא למטרותיה האימפריאליסטיות להתרחב מעבר לארצה ,לייצא את המהפכה לשכונותיה וגם לשלוט. היא יודעת שללא נשק גרעיני היא לא תוכל להצליח ויש לה סבלנות.
משך ההסכם-פורסם שמשכו של ההסכם המתגבש הוא 10 שנים. ומה יקרה אחרי זה? אם יוסרו כל המגבלות והסנקציות והיא תהיה חופשית כרצונה, אז מה עשינו?
האיום על ישראל- אירן לא מכחישה שבכוונתה להשמיד את ישראל, ראשיה הכריזו על כך בפומבי, לא ראיתי בהסכם שיש לישראל חסינות מהתקפה אירנית, לא ראיתי גם נכונות למתן ערבויות לישראל,והכוונה לערבויות מוצקות, שלא נחזור לימי מלחמת ששת הימים שהובטח לנו להסיר בכוח כל איום ומצור על ישראל, וזה כזכור לא קרה.
יצוא הטרור העולמי-רבות דובר על כך, שאירן באמצעות משמרות המהפכה והחיזבאללה מקיימת פעילות טרור ענפה במקומות שונים בעולם. לא קראתי או שמעתי שבמסגרת ההסכם המתגבש והסרת הסנקציות ,יובטח שפעילות זאת תיפסק.
אז מה עושים?
אם מדינת ישראל באמת רוצה לחזור ולשפר את ההסכם היא צריכה לחזור ולקיים הדברות עם ממשל אובמה
המשא ומתן בעיצומו, וקיימת גם האפשרות שאירן תפוצץ את ההבנות שכבר הגיעו אליהן, אך חשוב שהמעצמות יהדקו את הפיקוח כדי להשיג הסכם טוב ולא הסכם רע אשר יוביל למלחמה וכך נראים לי הדברים.
ראשית,יש לסגור באופן מושלם את עניין הפיקוח והמעקב בהסכם המתגבש ,כך שלא יהיה מקום ומתקן באירן שהפקחים לא יורשו להיכנס אליו ובמקרה ותתגלה הפרה יוחזרו מיד הסנקציות וביתר שאת.
משך ההסכם יהיה 50 שנה, בסיומן תהיה אופציה למעצמות להאריך ב50 שנה נוספות, לא יסכימו האירנים, תהיה זו עילה עיקרית להפרת ההסכם מצד אירן.
בהסכם יהיה סעיף ישראל המפרטת את הסנקציות ואו או פעולות צביות על אירן במקרה וישראל תותקף. כמו כן, יפורטו טכניקות הביטחונות והערבויות לישראל, הן מצד המעצמות והן מצד אירן עצמה.
מן הראוי לאסור בהסכם המתבקש כל פעילות טרור מצידה של אירן ולחייבה בכך.
גרשון אקשטיין, סופר ופובליציסט
רעננה
גרשון אקשטיין, סופר ופובליציסט
רעננה
